העולם בזכותו של מי קיים-שאול טשרניחובסקי

בשיעורי ספרות האחרונים למדנו וניתחנו את השיר "העולם בזכותו של מי קיים". השיר מדבר על בזכות מי העולם קיים. הוא מדבר על הדברים הקטנים בעולם, כמו פרפרים, דגים, וגם על המחזוריות בעולם(ניצנים, קטנטנים, אפרוחים וכו'). אני חושב שהעולם קיים גם בזכות המחזוריות, גם הדברים הקטנים וגם הדברים הגדולים. אני חושב כך מפני שאם לא הייתה מחזוריות, לא היה המשך לעולם, ואם לא היו דברים קטנים בעולם, הדברים הגדולים בעולם היו מאבדים מערכם והיו הופכים לדברים פשוטים, חסרי ערך.
אני שמח מאוד שלמדנו את היצירה הזו. היא נתנה לי הזדמנות לבחון את העולם מנקודת מבט "אלוהית". אני גם שמח שלמדנו את היצירה מפני שזוהי היצירה הראשונה השמחה שלמדנו השנה, ואני מקווה שהיא הראשונה מרבים.
השיר עורר בי שאלה חשובה. מה היה באמת קורה אם לא היו דברים קטנים? האם הדברים הגדולים היו באמת מאבדים מערכם?

שושנת פלאים-שאול טשרניחובסקי

בשיעורי ספרות האחרונים למדנו את השיר "שושנת פלאים". השיר מדבר על היעוד או האהבה בחיים, שכל אחד מחפש אותה, ומי שלא מוצא אותה או לא מזהה אותה, עדיף לו כבר למות. כשקראתי בפעם הראשונה את השיר, חשבתי בהתחלה שזהו שיר שמח, עד שהגעתי לקטע שבו איש אחד מסכן לא זיהה את שושנתו. אני חושב שבאמת זה מה שקורה לאנשים שלא מוצאים את יעודם, החיים שלהם נהיים מרירים, ולאט לאט הם מאבדים את הכיף שבחיים, ולכן הם מעדיפים כבר למות. אני עדיין לא מבין למה היינו צריכים ללמוד שיר עצוב, כמו שאר היצירות שלמדנום השנה. אי אפשר ללמוד מתישהו יצירה שמחה?