שברירים-דבורה בארון

בשיעורי ספרות האחרונים למדנו על הסיפור שברירים. בסיפור מסופר על ילדה, שהייתה יתומה, ואף אחד לא רצה אותה. היא עבדה בניקיון למחייתה, ולא דיברה עם אף אחד. יום אחד, היא פגשה פרה שהייתה רכושו של מעסיקה. היא התחברה אל הפרה, ונקרשרה אליה רגשית. לאחר שמעסיקה מת, היא קיבלה את הפרה. מאותו הרגע, היא החלה לבנות לעצמה חיים חדשים, חברתיים ודתיים.
הסיפור הזה הוא מאוד עצוב, ואני לא מבין למה כל הסיפורים שאנו לומדים השנה חייבים להיות עצובים. גם הסיפורים "פת לחם", "סרוויס צ'כי", ו"לפני המחול" היו מאוד עצובים, וגם כשקראתי אותם הזדעזתי למשמע העוני והדלות שהושרתה בימים אלו.
הסיפור "שברירים" דומה קצת ל"פת לחם". לשני הגיבורים היו חיים קשים, והם מקבלים סוג של הארה שמשמחת אותם. ב"שברירים" זוהי הפרה, וב"פת לחם" זו הנערה היפה.
האמת, אני לא יכול לתאר לעצמי מצב של עוני כזה כמו שמתואר בסיפור. אני לא יודע האם זה באמת קרה, או שהמחברת נסחפה קצת.
אני מקווה מאוד שלא נצטרך לקרוא עוד סיפורים עצובים על כפרים יהודיים עניים, כי לא ממש כיף לקרוא על דברים כאלו.